עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אהבתי את הסדרת רשת הזאת
14/12/2017 16:34
פלוני

  מומלץ:

http://groupdocuseries.com/site/watch-series
0 תגובות
דיוק
12/12/2017 07:24
פלוני
אז אחרי כל הדיבורים והניתוחים, המסקנה שאני מגיע אליה שוב ושוב היא שאני צריך להשקיע את מירב ההשתדלות שלי לשמירה על הגוף.
אכילה נכונה, פעילות גופנית, יציבה, עינייים וכו'. רשימה ארוכה. אבל זה החשוב ביותר. בעצם. זה המפתח לכל היתר. נפש, יחסים, ריכוז, הכל.
הגוף - המקדש של הנשמה. לזה אני צריך להתמסר. זאת התמסרו שתתמוך בכל היתר, ואילו כל התמסרות אחרת באה על חשבון זה. וזה הבסיס.

לא מצליח לשים לזה את המילים הנכונות ולהסביר את זה כמו שצריך עכשיו. אבל זה ברור לי.


וגם: 
האמביוולנציה היא השחקנית הראשית.
כלומר, היא זאת שנוכחת בכל הסצנות. נדיר ביותר למצוא סצנה בלעדיה.

אז צריך לתת לה את הכבוד הראוי. היא תהיה שם תמיד. היתר (התוכן) זה שחקני משנה מתחלפים.
0 תגובות
בוקר חדש, שבוע חדש
10/12/2017 06:30
פלוני
והנה מתחילים שוב את המירוץ. בלי עצירות עד שבת ב 12:00 בערך. קשה לי עם המחשבה שאני יודע בדיוק איפה אני אהיה בכל שעה בשבוע הזה ובמסגרת איזה תפקיד. אבל, בכל זאת יש הרגשה של שינוי כי אני כותב עכשיו. לשיחה הפנימית שלי עם עצמי התווסף עוד מישהו. הבלוג. יש לי סוד שאף אחד לא יגלה. חיים אחרים. לא יודע להסביר, אבל זה נוסך בי אופטימיות מסוימת. יש לי הרגשה יותר טובה קצת. קלילה. שאני לא צריך למצוא חן, או ללבוש מסיכה. אני אצלח את היום הזה בעבודה. אני אצא בסדר עם כולם. אני המנהל. אני צריך להיות קצת יותר דומיננטי. אחר הצהריים אני אלך להסתפר. יום טוב,
0 תגובות
בושה
28/11/2017 06:09
פלוני
אני רוצה להיחשף אבל מתבייש. יש בי צד שרוצה רק לבטא כדי לפרוק. לשחרר עומס. של מחשבות ורגשות. ויש בי צד שרוצה לחלוק דברים מהחיים שמעניינים ומיוחדים בעיניי ורוצה קהל. רוצה קהל גם לעמדות ודיעות, לבטא בכתב את הויכוח הפנימי ולקבל פידבק. ויש בי צד שהולך ומסתגר מהעולם ונהיה בודד יותר ויותר. ורוצה את עצמי בתור גוף שני. מישהו שנוח לדבר איתו. לא בפועל. ביום יום אני חי עם אנשים בעבודה ובבית ובלימודים. אבל אני לא מתאים לזה. אני שורד בזה. בלהסתדר עם אנשים. מין ריקוד כזה של ניסיון לעשות או להגיד את הדבר הנכון. וכל פעם מחדש המסקנה שעדיף שאני אשתוק. ושבעצם קולטים שאני מיותר ואין לי מה לתרום. ולא חושפים אותי כדי לא לפגוע. וגם יש לי פנטזיה לגלות את עצמי ככותב. להמציא אני חדש יש מאין. הרי מעולם לא עסקתי בזה. ולא למדתי את זה. אפילו הדימוי שיש לי על זה הוא דל ביותר. אני גם לא קורא כמעט ולא מבין בסגנונות כתיבה. ומעניין אותי אם זה יהיה משהו שתוך כדי שאני כותב אותו אני מכוון כך שירשים מישהו. ולכן מוחק, מדייק ומתקן. כנראה שכן, כי עשיתי את זה 4 פעמים בשורה הזאת. האם אני אשלח למישהו ממכריי לקרוא? ומי יחליט באיזה קטגוריה למקם את הבלוג הזה. מישהו שמבין יקרא. או שהמחשב מזהה לבד. נראה. האם זה יתפוס כיוון כלשהו? או שזה יהיה הגיגים ספונטניים? אישתי באיזור, אני צריך לסיים שלא יתפסו אותי. ביי.
2 תגובות